בודדים המקרים שבהם מותג מסוים מצליח לזכות בכזאת דומיננטיות עד שהוא הופך לשם גנרי למוצר כולו. זה קרה לפריג'ידר, בימים שעוד לא השתמשנו במילה מקרר; זה קרה לפלאפון, בימים שעוד לא למדנו להגיד מובייל וסלולר; וזה קרה לג'יפ – ובמקרה הזה, כל עוד הענקית המוטורית מאמריקה תמשיך לייצר את רכבי השטח שלה בהתאם לנוסחת הקסם המוכרת, כנראה ששום דבר לא ימנע מאיתנו להמשיך ולהשתמש בשם המותג כשם קוד לכל הז'אנר. כי ג'יפ זה ג'יפ.
ואם כבר ג'יפ, אז רנגלר. הדגם הוותיק, שעבר כבר כמה וכמה תהפוכות, מתיחות פנים ותוספות של דגמי משנה במהלך הדורות, ממשיך גם כיום לשמור על שני הגורמים הבסיסים שמאפשר לו ליהנות מהמעמד: העיצוב הקלאסי, עם גריל שבעת החריצים בפרונט; והיכולת הפנומנלית שלו לספק לנהג השטח האקסטרימיסטי מענה לכל אתגר, כמעט. ג'יפ כמו שג'יפ צריך להיות.
ג'יפ רגנלר JL. מפוצץ במיגונים ואביזרי אספיר
המיגון המקורי לא מספק ביטחון
חוויית הנהיגה ברנגלרים החדשים שונה באופן די משמעותי מהגישה הספרטנית משהו שאפיינה את ראשית דרכו של הג'יפ כרכב השטח של הצבא האמריקאי. בין אם התפנקתם ברנגלר סהרה היוקרתי או שרכשתם את דגם הרנגלר ספורט הסולידי (טוב, סולידי יחסית. בכל זאת, ג'יפ רנגלר); בין אם התחמשתם ברנגלר 392 המפלצתי או שהלכתם על הקלאסיקה עם רנגלר רוביקון (קצר או ארוך, אצלנו לא מפלים) - סביר להניח שתזכו לחוויית נהיגה נאותה גם בזמנים שבהם אתם לא בוחנים את יכולות ה-4X4 של הג'יפ. מסכי תצוגה חדישים עמוסים במידע, אבזור מלא בגזרת הנהג ושלל פינוקים נוספים מבטיחים לרוכשים רכב שטח מודרני שיגרום לכם להישאר באזור הנוחות גם בנסיעה עירונית.
מצד שני, אם כבר קניתם רנגלר (וזה נכון כמובן גם אם התחדשתם בדגם ישן), כנראה שאתם לא כאן בשביל החוויה הבורגנית באזור מושב הנהג. כי עם כל הכבוד לאביזרים לג'יפ רנגלר שהיבואנים מציידים בהם את הרכב, מה שחשוב באמת אלה שני הסרנים החיים שמסתתרים מתחת למרכב ומבטיחים לכם יכולת שטח מקסימלית. אז אם אתם מאלה שיוצאים להיזרק על הסלעים, המכתשים והשבילים הבלתי מסומנים, טוב תעשו אם תתארגנו על מיגון הולם לבונבוניירה שלכם.
בחלק מהמקרים, הרנגלר יגיע מהיבואן עם הבטחה למיגון מקורי מהמפעל (נכון בדרך כלל לרוכשי הרנגלר רוביקון, אבל לא אצל כל יבואן ובוודאי לא בכל מודל). אלא שעם כל הכבוד למקוריות – כשבמיגון עסקינן, מה שחשוב זה העובי. במקרה הזה, גם אם זכיתם להתמגן כחלק מעסקת הרכישה, זה יהיה רחוק מלהספיק לג'יפאי שמבקש למצות את פוטנציאל השטח המטורף של הרנגלר שלו. מדובר במיגון שיכול להספיק כשמתמודדים עם מכות קטנות בדרך משובשת, אבל בשביל להתגרזן על בולדרים צריך לחמש את הרכב במשהו קצת יותר מסיבי.
אז בין אם זכיתם במיגון מקורי מינימליסטי לרנגלר רוביקון שלכם ובין אם העפתם מבט מתחת לרכב וגיליתם שהוא עירום מהגנה, זה הזמן להשתדרג למיגוני שטח מסיביים. כמה מסיביים? אנחנו ממליצים על 6 מ"מ של אלומיניום איכותי (מסוג 5202, ששוקל הרבה פחות מברזל) כסטנדרט לאזורים הרגישים, ואז כשהג'יפ מתיישב על סלע אפשר להחליק עליו ולתת קצת גז בלי לפחד לנקב משהו.
נקודת התורפה שמאחורי הסרן
הרנגלר, כאמור, הוא מהג'יפים הבודדים שממשיכים להיות נאמנים לפונקציונליות השטח של שימוש בשני סרנים חיים. זה יתרון גדול בכל מה שקשור ליכולת העבירות שלו בשטח – וזה מאוד יעיל גם מבחינת השמירה על הגחון. ועדיין, גם אם לא צריך למגן מסה נכבדת מהחלק הקדמי של האוטו כמו שלעתים נדרשים ג'יפאים שקנו רכב שטח עם מתלים עצמאיים, יש נקודות שדורשות יחס מיוחד.
סכנת הפגיעה הגדולה ביותר עבור נהג הרנגלר המצוי מסתתרת קרוב לפרונט, מיד מאחורי הסרן הקדמי, באגן השמן (oil pan). מדובר באזור נמוך יחסית ברכב, שנותר חשוף לפגיעה במצב שבו הצמיגים הקדמיים מטפסים על אזור מוגבה, הסרן מתרומם יחד איתם ומה שמאחוריו נותר ללא הגנה. ועל כן, כשאתם מחפשים להתמגן – תתחילו שם.
ומאחר ויש שני סרנים חיים יש גם שני דיפרנציאלים שיושבים נמוך ודורשים טיפול מיוחד. מדובר אמנם במכלולים חזקים (יחסית), אבל גם בכאלה שחשופים (יחסית) לפגיעות. סלע מתעופף שיפגע חלילה בדיפרנציאל עשוי לגרום לסדקים ולנזילות שמן – וזה כבר גורם סיכון שעשוי להשאיר את רכב השטח האולטימטיבי שלכם תקוע בשטח באופן בלתי אולטימטיבי לחלוטין. לאור הרגישות הגבוהה של האזור הזה והחשיבות שלו לשקט הנפשי שלכם, שווה במקרה הזה להשקיע במיגון מפלדה (אנחנו ממליצים על 4 מ"מ לפחות), שיעניק הגנה גבוהה במיוחד ולא יכביד יותר מדי על הרכב מאחר ומדובר באזור קטן יחסית למיגון.
מיגון מנוע וגיר מתחת לרנגלר 392. 6 מ"מ עובי של אלומיניום איכותי
להתאים מיגון לדגם הרכב
במרבית המקרים, מי שמחליט להתמגן לא מסתפק בהשקעה נקודתית כזו או אחרת ומעדיף ללכת על ערכות מיגון שיספקו פתרונות משולבים למכלולי הרכב המרכזיים שמצויים בסכנת פגיעה ובראשם מוט ההגה, המנוע והגיר, תיבת ההעברה ומיכל הדלק.
מדובר באזורים רגישים וקריטיים לתפקוד הרכב שעשויים להיחשף לפגיעות בנסיעות אקסטירמיות ולפחות בדגמי הסהרה והספורט שמיובאים לארץ – לא זוכים בכלל למיגון מקורי. אבל, ואת זה חשוב לזכור, המיגון מהיבואן הוא לא ההבדל היחיד בין הדגמים. לכל רנגלר יש כמה מאפיינים ספציפיים שייחודיים רק לו ובהתאמה, גם ההתמגנות דורשת היערכות של מקצוענים שיודעים בדיוק מה נקודת התורפה של הדגם שלך.
כך למשל, בעוד בדגמי הבנזין הקלאסיים (3.6 ליטר ו-2.0 ליטר טורבו) נדרש לרוב מיגון בסיסי - מנוע, טרנספר ומיכל דלק - בדגמים המיוחדים יש לרוב נקודות רגישות נוספות שיש לקחת בחשבון. נניח, אם רכשת את הדגם החשמלי 4XE – חשוב במיוחד למגן את הבטרייה שממוקמת מתחת לנהג, כי מעבר לזה שהיא אחד החלפים הכי יקרים ברכב, היא גם הכי נמוכה.
ולחלופין, אם רכשתם ג'יפ שנוסע על דיזל, עשו לעצמכם טובה ותרחיבו את המיגון באזור פילטר הדלק, שמובנה באופן חשוף למדי. ולא פחות חשוב: מיכל האוראה, שאחראי על הפחתת זיהום האוויר בפליטה מהאגזוז וממוקם מאחור, דורש מיגון עצמאי ברכבי הדיזל.
האגזוז הבולט של ה-392
ואם כבר נגענו באגזוז – הנה לכם עוד אלמנט שדורש השקעה במיגון. מדובר בצינור ארוך שחלקו מוצפן היטב אבל לאורך הדרך ישנן נקודות שדורשות הגנה, בעיקר בחלקו האחורי, כשזווית הנטישה משתנה בהתאם לתוואי השטח.
הדבר בולט במיוחד בגרסת הפאוור-ג'יפ של דגם 392. מדובר בג'יפ שנראה כמו רנגלר אבל נהנה ממנוע עצום (תואם דודג' RAM) של 6.4 ליטר. האגזוז שיוצא ממנוע הענק הזה מתחיל את המסע שלו באזור הצד שמימין לנהג ועובר לצד האחורי השמאלי – מה שמאלץ אותו לעבור מעל רכיבים ולייצר נקודת תורפה נמוכה במיוחד שמחייבת התאמת מיגון ספציפי.
ואגב, כל כיסוי כזה של האגזוז מחייב גם אוורור. האגזוז מוציא את אדי הפליטה מהמנוע הלוהט ומתחמם באופן דרמטי כשזה קורה. מיגון חכם יציע כיסוי מתכתי מנוקב בחורים אסטרטגיים שיבטיחו זרימת אוויר על גבי צינור המתכת ויאפשר לו להתקרר תוך כדי נסיעה מבלי להיחשף לפגיעה. מעבר לכך, פתחי האוורור הללו יאפשרו גישה להוצאת אבנים ולכלוך שנכנסו אל מתחת למיגון.
מיגון אגזוז של אספיר. מומלץ לאגזוזים שמנשקים את הקרקע
בלי לקדוח!
ועוד רגע, לפני שאתם מתמגנים. כשאתם הולכים לחמש את הרכב שלכם בתוספות חשוב לזכור תמיד את כלל האצבע: בלי לקדוח!
מיגון טוב שמותאם לדגם הרכב שלכם ייוצר מלכתחילה עם אפשרויות חיבור לחורים קיימים במרכב או בשלדה – או לחלופין, מחברי ברזל (ברקטים) שינצלו את נקודות הממשק הקיימות בשלדה או במרכב ויתחברו אליהן עם ברגים ייעודיים (וכלל אצבע נוסף בהקשר זה הוא שמיגון לא יורכב במקביל גם למרכב וגם לשלדה, כדי שאם הדינמיות של הנסיעה גורמת למרכב ולשלדה למשוך לכיוונים מנוגדים, המיגון לא יינזק כתוצאה מכך).
במקרה של הרנגלר ישנן כמה נקודות מעגן מרכזיות להתחברות. בשלדה קיימות שתי קורות רוחב (אחת מאחורי המנוע ואחת מאחורי תיבת ההעברה) שמהוות עוגן מרכזי שאליו מתחברים המיגונים. נקודות חיבור נוספות למיגוני החלק הקדמי הן תושבות המנוע, שמספקות נקודת מאחד יציבה וחזקה במיוחד. אז אל תהססו – לכו להתמגן.